צבא הצללים: סעודיה שילמה על חיילים — ובחזית חיכו שמות על הנייר

ההתקדמות החות׳ית בחוף תימן חשפה, לפי דיווח CNN, פער עצום בין רשימות השכר לכוחות בשטח. מאחורי הכישלון עומדת כלכלת מלחמה שבה מפקדים שולטים במשכורות, חיילים הופכים למקור הכנסה, והמממן מתקשה לדעת איזה צבא הוא באמת קונה.

ב־10 בספטמבר נפלה עיר הנמל מוחא שבמערב תימן לידי החות׳ים. אולם לצד אובדן השטח, התגלה גם סיפור על הכוח שהיה אמור להגן עליו: לפי דיווח CNN, שהתבסס על מקור מערבי המכיר את המבצעים, הגדודים שפגשו החות׳ים היו מדולדלים, רשימותיהם כללו ״שמות רפאים״ שקיבלו משכורות, והכוח בפועל היה כ־20% מזה שהופיע על הנייר. זו הערכת מקור, ולא תוצאה של ביקורת כוח אדם עצמאית, אך היא מציבה שאלה קשה בפני סעודיה, המממנת את הכוחות: כמה מהכסף הפך לחיילים, וכמה נשאר ברשימות?

כדי להבין את הפער הזה צריך להתרחק לרגע ממפת הקרבות ולהסתכל על מנגנון התשלום. בתימן, משכורת צבאית יכולה לשמש גם אמצעי לקניית נאמנות, להחזקת רשת פוליטית ולהעשרת מי ששולט בדרך שבה הכסף מחולק.

איך מרוויחים מחייל שאינו מגיע

מחקר של מרכז סנאא למחקרים אסטרטגיים, שפורסם ב־2019, תיאר מנגנון ותיק: מפקדים קיבלו כסף וציוד בהתאם למספר החיילים שתחת פיקודם. המבנה הזה עודד ניפוח של מצבת כוח האדם, כדי לקבל משכורות וציוד עודפים. המחקר הבחין בין עובדים שאינם קיימים, אנשים שאינם מתייצבים לתפקידם ואנשים שמקבלים יותר ממשכורת אחת.

התמריץ פשוט. כאשר המממן משלם לפי רשימה שהמפקד עצמו מספק, כל שם נוסף עשוי להגדיל את ההכנסה. כל עוד אין בדיקה אמינה שמחברת בין זהות, נוכחות ותשלום, ניתן להציג יחידה גדולה בהרבה מזו שקיימת בפועל.

זהו גם כשל צבאי. רשימה מנופחת עלולה להטעות את מי שמתכנן את הגנת החזית: כמה חיילים זמינים, אילו עמדות אפשר להחזיק וכמה זמן יחידה מסוגלת לעמוד תחת מתקפה. הפער החשבונאי הופך ברגע כזה לפער מבצעי.

ריאד מנסה לקנות יציבות

בפברואר דיווחה רויטרס, מפי גורמים תימניים ומערביים, כי סעודיה מתכננת להקצות כמעט שלושה מיליארד דולר בשנת 2026 למשכורות כוחות תימניים ועובדי מדינה. הסכום כולל כמיליארד דולר ללוחמים בדרום שמומנו בעבר בידי איחוד האמירויות. חשוב לדייק: זהו תקציב שכר רחב, ואין בסיס לתאר את כולו ככסף ששולם לחיילים פיקטיביים.

מימון כזה מעניק לסעודיה השפעה, אבל גם מטיל עליה תלות במי שמנהל את הכוחות המקומיים. ריאד יכולה להעביר כסף; היא עדיין זקוקה למנגנון שיוודא שהכסף מגיע לאנשים הנכונים ושאותם אנשים זמינים למשימה.

מכאן נובע ההבדל בין קניית נאמנות לבין בניית צבא. תשלום יכול לתת למפקד סיבה להישאר במחנה שלך. הוא אינו מבטיח שהיחידה שלו מאוישת, מאומנת או כפופה לפיקוד מתפקד.

הרפורמה שנגעה בכיס של המפקדים

ב־4 באוגוסט הכריז שר ההגנה התימני, טאהר אל־עקילי, על שינוי במנגנון השכר: התשלומים לא יועברו עוד לחשבונות מפקדי היחידות או נציגיהם, אלא ישירות לזכאים באמצעות מוסדות פיננסיים. לפי Arab News, המהלך נועד לצמצם שחיתות, להגן על שכר החיילים ולהילחם בתופעת חיילי הרפאים. חיילים סיפרו לעיתון כי בשיטה הקודמת מפקדים ניכו חלקים משתנים ממשכורותיהם.

שינוי מסלול הכסף משנה גם את יחסי הכוח. מפקד שמחלק משכורות מחזיק בידיו מנוף על פקודיו. תשלום ישיר מצמצם את השליטה הזאת ומקשה על גביית כסף בשם אנשים שאינם משרתים בפועל.

ההתנגדות הייתה גלויה. לפי דברי שר ההגנה שפורסמו ב־Arab News, חלק מהמפקדים סירבו ליישם את ההנחיות, ואחרים איימו להסיג כוחות מעמדות בחזית כדי ללחוץ על המשרד לסגת מהרפורמה.

כחמישה שבועות לאחר ההכרזה נפלה מוחא. סמיכות הזמנים ראויה לבדיקה, אך אינה מוכיחה שרפורמת השכר גרמה לתבוסה. הדיווחים שנבדקו אינם מבססים קשר סיבתי בין ההתנגדות למהלך לבין קריסת ההגנה בעיר.

רישום בבנק עדיין אינו נוכחות בחזית

גם מנגנון תשלום ישיר אינו פותר לבדו את הבעיה. חשבון בנק יכול להוכיח שיש אדם שמקבל כסף. הוא אינו מוכיח שאותו אדם מגיע ליחידה, עובר אימונים או נמצא בעמדה בזמן הקרב.

מרכז סנאא הצביע כבר ב־2019 על הצורך לחבר רישום ביומטרי למאגרי כוח אדם, למערכות שכר ולנתוני נוכחות. המחקר תיאר כיצד ניסיונות קודמים לרפורמה נתקלו במגבלות טכנולוגיות ובהתנגדות פוליטית. כלומר, הקושי אינו מסתכם בזיהוי שמות כפולים: הוא מחייב פיקוח על מערכת שלמה שמחלקת כסף, תפקידים והשפעה.

בתוך מלחמה, המשימה קשה עוד יותר. המדינה זקוקה למפקדים כדי להחזיק את החזית, ובה בעת מבקשת לצמצם את השליטה שלהם בכסף. האיום להסיג כוחות ממחיש עד כמה תלויה הרפורמה באנשים שאת כוחם היא אמורה להגביל.

הקרב על החוף נמשך

ב־5 באוקטובר הודיעו הכוחות התימניים הנתמכים בידי סעודיה על התקדמות להשבת אזור מוחא ובאב אל־מנדב. רויטרס ציינה שלא הצליחה לאמת עצמאית את היקף ההישגים, והחות׳ים הכחישו את טענות הממשלה. גם התקדמות קרקעית, אם תאושר, אינה מבטלת בהכרח את יכולתם לתקוף כלי שיט מעמדות אחרות.

נכון ל־8 באוקטובר, העימות ממשיך להתרחב. רויטרס דיווחה על קולות פיצוץ ושיבושי טיסות בריאד, בעוד החות׳ים טענו ששיגרו טיל לעבר נמל התעופה. במקביל, סעודיה נעזרת בשותפות אזוריות, וסוריה שוקלת אפשרויות לסיוע צבאי.

כך נחשף המחיר הרחב של צבא שקשה לדעת מה גודלו האמיתי. כשהרשימות אינן משקפות את הכוחות, המממן עלול לגלות את החסר רק לאחר שאיבד עמדה אסטרטגית — ואז להידרש לסיוע אווירי, לכוחות נוספים ולמלחמה יקרה יותר.

הלקח הכלכלי של מוחא הוא שכסף לבדו אינו מבטיח ביטחון. צריך לדעת מי מקבל אותו, מי מגיע לשירות ומי מסוגל להילחם. כל עוד אין חיבור אמין בין שלוש השאלות האלה, סעודיה יכולה לממן צבא גדול על הנייר ולגלות בחזית כוח קטן בהרבה.

מקורות: CNN (12.9.2026) · מרכז סנאא למחקרים אסטרטגיים, Inflated Beyond Fiscal Capacity: The Need to Reform the Public Sector Wage Bill (23.9.2019) · Reuters (5.2.2026; 8.10.2026) · Arab News (9.8.2026) · AFP, AP (8.10.2026). התמונה להמחשה בלבד.