הורמוז משנה את שוק הגז — וארה״ב הופכת לכתובת חלופית

כשהגז המגיע דרך הורמוז נעשה פחות זמין, קונים באסיה חיפשו מטענים ממקורות אחרים. לפי ה־EIA, משלוחי הגז הנוזלי מארה״ב לאסיה הוכפלו במחצית הראשונה של 2026 לעומת התקופה המקבילה. לא מכלית אחת ששינתה מסלול — אלא קונים ששינו את החלטת הרכש.

בפוסט שפרסם סגן נשיא ארה״ב ג׳יי די ואנס ב־9 בנובמבר 2026, הוא הציג הערכה שלפיה ארה״ב חצתה ב־2025 רף שנתי של מאה מיליון טונות מטריות LNG, לצד עלייה של כ־23% בנפח היצוא במחצית הראשונה של 2026, וייחס את הישגי האנרגיה לממשל טראמפ. רף הטונות הוא הערכה לפי נתוני ספנות כפי שדווחה ברויטרס בינואר 2026 והובאה גם בפוסט של ואנס; הגוף המלא של הדיווח ונתוני הספנות הגולמיים לא היו נגישים לבדיקה, ולכן אין להציגו כמדידה עצמאית שלנו. את שיעור הגידול בנפח למחצית הראשונה אפשר לבדוק בטבלת ה־EIA. הייחוס הסיבתי לממשל הוא מסר פוליטי של ואנס, לא מסקנה שאפשר להפיק מנתוני היצוא לבדם.

השינוי הוא בהחלטת הרכש, לא בסיבוב חד של אונייה

הורמוז הוא מוצא מרכזי לגז נוזלי מהמפרץ, בעיקר מקטאר. כשמשלוחים דרך המצר השתבשו במרץ 2026, קונים שהסתמכו על אספקה משם נדרשו להתחרות על מטענים אחרים. זו משמעות השינוי ההתנהגותי: הקונה משקלל מחדש זמינות, מחיר, סיכון מסלול ותלות בספק. ארה״ב, שמסופיה אינם צריכים לעבור בהורמוז בדרך ללקוחות, היא אחת החלופות — לא תחליף אוטומטי או בלתי מוגבל לכל הגז שיצא מהמפרץ.

לפי ניתוח ה־EIA מ־1 בספטמבר 2026, היצוא האמריקאי לאסיה במחצית הראשונה של השנה גדל ב־108% לעומת המחצית המקבילה ב־2025, בעוד היצוא לאירופה גדל ב־1% בלבד. ה־EIA קושר חלק מהגידול באסיה לשיבושי משלוחי הגז דרך הורמוז ולתחרות על מטענים בשוק הספוט. זה נתון על יעדי יצוא, לא רשומות מעקב אחר מכליות מסוימות שהסתובבו באמצע הים. מפת השער ממחישה את שינוי מוקד הרכש ואינה נתוני AIS.

המספר, ומאיפה הוא נלקח

בפרסום Natural Gas Monthly של מינהל המידע לאנרגיה האמריקאי (EIA), טבלת היצוא מציגה לשנת 2025 יצוא LNG במיליוני רגל מעוקב; אלה יחידות נפח ולא יחידות מסה, ואין להסיק מהטבלה לבדה את אומדן הטונות שוואנס מצטט.

לפי טבלה 5 של ה־EIA, סכום יצוא ה־LNG מינואר עד יוני 2026 הוא 3,167,695 מיליון רגל מעוקב, לעומת 2,571,419 מיליון רגל מעוקב באותם חודשים ב־2025. חישוב היחס נותן עלייה של כ־23.2%. דיווח מקצועי של Oil & Gas Journal מספטמבר 2026 מביא בנפרד את הערכת ה־EIA: ממוצע של 17.4 מיליארד רגל מעוקב ביום, עלייה של 23%. הערכת הטונות השנתית ונתון הנפח החצי־שנתי מודדים תקופות ויחידות שונות; אין לחבר ביניהם.

איזו תשתית אפשרה לארה״ב לענות לביקוש

לפי ה־EIA, מסוף Plaquemines הגיע לתפוקה מלאה, הרחבת Corpus Christi פעלה בשישה משבעת קווי ההנזלה, ו־Golden Pass החל לייצא באפריל 2026. בלי כושר הנזלה, מכליות וחוזים, ביקוש עולמי לבדו לא היה הופך לגידול ביצוא. המחירים הבינלאומיים הגבוהים נתנו תמריץ נוסף להפעיל את הקיבולת. חלק מהמתקנים וההשקעות הוכנו שנים לפני הטלטלה בהורמוז; אין לייחס את מלוא תפוקתם לצו נשיאותי אחד.

לאן כיוון טראמפ — ומה אפשר להוכיח

בצו הנשיאותי „שחרור האנרגיה האמריקאית” מ־20 בינואר 2025 הורה טראמפ לחדש במהירות את בחינת בקשות האישור למיזמי יצוא LNG, תוך התייחסות להשפעה על המשק והעבודה בארה״ב ועל ביטחון בעלות בריתה. זהו מנגנון מדיניות גלוי: להפוך אספקת אנרגיה אמריקאית לאפשרות זמינה יותר בשוק העולמי, ולצמצם חסמי אישור לפרויקטים עתידיים.

כאשר הורמוז הופך לצוואר בקבוק, זמינות אמריקאית מקבלת משקל גדול יותר בהחלטת הרכש של יבואנים. אפשר להראות בנפרד את כוונת המדיניות בצו, את התרחבות הקיבולת בפרסום ה־EIA ואת השינוי ביעדי היצוא בנתונים. אי אפשר להסיק מכך שטראמפ תכנן את השיבוש במצר, שכל ספינה הוסטה בעקבותיו, או שהצו לבדו גרם לגידול ביצוא.

סעודיה: כשגם המעקף נכנס למשוואה

כפי שדיווחנו בכתבה על הצינור הסעודי מזרח–מערב, משרד האנרגיה של סעודיה הודיע על פגיעה בתשתית שמעבירה נפט מהצד המזרחי של הממלכה לים סוף ועוקפת את הורמוז. לטענת המשרד, הפעילות לא נפגעה; אין לנו נתוני זרימה עצמאיים או זיהוי מאומת של התוקף. יש להבחין: גז נוזלי מקטאר ונפט סעודי אינם אותו מוצר, והצינור הסעודי אינו מסוף LNG. החיבור ביניהם הוא בתלות האזורית בנתיבי סחר ובביטחון התשתיות, לא בטענה שאותו מטען הוסט לארה״ב.

בניתוח רויטרס מאוקטובר 2026 תוארה סעודיה כנקודת לחץ עקב תקיפות חות׳יות על תשתיות ושאיפתה למשוך השקעות. אם גם המעבר הימי וגם תשתית העקיפה נתפסים כפגיעים, לריאד קשה יותר להישען על יתירות אנרגטית לבדה. זו קרקע אפשרית ללחץ מדיני, אך לא ראיה לזהות מי שפגע בצינור השבוע או לתכלית הפגיעה.

מכאן עולה השאלה שאדם מציב: האם הלחץ על ביטחון נתיבי הסחר מעודד את סעודיה להישען יותר על הסדר ביטחוני עם וושינגטון — והאם הסדר כזה ישמש מנוף לקידום נורמליזציה עם ישראל במסגרת הסכמי אברהם? טראמפ העלה בפומבי את האפשרות לקדם הסכמים כאלה, אבל לא נמצאה ראיה שהפגיעה בצינור תוכננה כדי לכפות על ריאד חתימה, שהאמריקאים התנו הגנה בחתימה, או שסעודיה קיבלה החלטה לחתום. לכן „טבעת חנק שמטרתה הסכמי אברהם” היא תזה לבדיקה, לא ממצא. מה שאפשר לזהות כעת הוא התלכדות של פגיעוּת בתשתיות, תחרות על נתיבי אנרגיה ואינטרס אמריקאי בעיצוב הסדר האזורי.

הצד שכמעט לא מופיע בכותרת

יצוא LNG מחבר בין שוק הגז האמריקאי לשוק העולמי. בשוק המקומי יש גם יצרנים, צרכני חשמל, מפעלים ומשקי בית. צמיחת היצוא יכולה להגדיל הכנסות למפיקים ולהרחיב אפשרויות אספקה לבעלות ברית, אך היא אינה עונה כשלעצמה על שאלת המחיר שישלם הצרכן האמריקאי. לשם כך צריך לבחון בנפרד מחירי גז וחשמל, עלויות הנזלה והובלה, חוזים ורגולציה — ולא להסיק את התשובה מנתון יצוא לבדו.

גם בזירה הבינלאומית, יכולת יצוא אינה זהה להבטחת אספקה: המשלוח צריך לצאת ממסוף, להגיע בים ולמצוא יעד ויכולת קליטה. כאשר נתיב ימי משתבש, ריבוי מקורות חשוב — אבל אינו מבטל צווארי בקבוק חדשים.

מה זה אומר עליי

סיפור הגז כאן אינו רק שיא אמריקאי. יבואן שהיה תלוי במעבר אחד נדרש לשאול מי יכול לספק לו גז כשהמעבר משתבש — ובאיזה מחיר. לארה״ב נוצרה הזדמנות למכור יותר בגלל שילוב של תשתית, מחיר וסיכון מסלול; השאלה מי מרוויח ומי משלם עדיין דורשת בדיקה של חוזים ומחירי אנרגיה, לא רק ספירת מכליות.