כשמדינה או בנק קורסים, מי משלם? שלושה מודלים מיוון, קפריסין וספרד

יוון, קפריסין וספרד חולצו כולן בעשור הקודם. אבל בכל אחת מהן מישהו אחר שילם את החשבון: ביוון בעלי האג"ח, בקפריסין המפקידים, ובספרד חוסכים קטנים שקנו בסניף מוצר שלא הבינו. מה שהתחיל כאלתור הפך מאז לחוק אירופי.

יוון: התספורת הגדולה בהיסטוריה

במרץ 2012 יוון החליפה את האג"ח שבידי משקיעים פרטיים באג"ח חדשות. לפי מנגנון היציבות האירופי (ESM), כ-97% מהאג"ח שבידי הציבור, כ-197 מיליארד יורו, ספגו תספורת של 53.5% מהקרן, וחוב המדינה ירד בכ-107 מיליארד יורו^[1]. במונחי ערך נוכחי ההפסד למחזיקים היה כ-75%, לפי הבנק המרכזי של אוסטרליה^[2].

ההסדר נקרא "וולונטרי", אבל לא היה כזה עד הסוף. חוק 4050/2012 הכניס רטרואקטיבית לאג"ח סעיף שאפשר לכפות את ההחלפה גם על מי שסירב. בין המסרבים היו אזרחים פרטיים שעתרו לבית הדין האירופי לזכויות אדם. ב-2016 בית הדין דחה את העתירה (Mamatas נגד יוון) וקבע שזכות הקניין שלהם לא הופרה^[3].

מי לא קיבל תספורת? האג"ח היווניות שהחזיק הבנק המרכזי האירופי הוחרגו מההסדר^[2].

ב-2015 הגיע הסיבוב השני. הבנקים נסגרו, ונקבעה מגבלת משיכה של 60 יורו ליום^[4], ואחרי הפתיחה מחדש 420 יורו לשבוע^[5]. פיקוח ההון הוסר במלואו רק בספטמבר 2019^[6]. בהסכם החילוץ השלישי קבע היורוגרופ במפורש שהבייל-אין יחול על בעלי אג"ח בכירות של הבנקים, "בעוד בייל-אין של מפקידים מוחרג"^[7]. המפקידים היוונים לא איבדו את הפיקדון. הם איבדו את הגישה אליו.

קפריסין: המקום שבו נגעו בפיקדון עצמו

קפריסין הייתה המקרה שבו הקו נחצה. במרץ 2013 נקבע שכספי החילוץ לא ישמשו להצלת הבנק הגדול במדינה. במקום זאת הוא יוצל מכספם של בעלי המניות, בעלי האג"ח והמפקידים הגדולים.

בבנק לאיקי, השני בגודלו, הבנק פורק והפיקדונות הלא-מבוטחים נמחקו. ב-Bank of Cyprus הומרו בכפייה 47.5% מכל פיקדון שמעל 100 אלף יורו למניות של הבנק. בסוף התהליך המפקידים שנפגעו החזיקו כ-81% מהבנק^[8]. זה לא היה משיכה שנחסמה. זה היה כסף שהפך בהחלטה של רשות לנייר ערך אחר.

רק ב-2025, יותר מעשור אחרי, פתחה ממשלת קפריסין פלטפורמה להחזר חלקי לנפגעים. התקרה למפקיד של Bank of Cyprus: 13,032 יורו^[9].

ספרד: החוסכים הקטנים שקנו "פרפרנטס"

ספרד ביקשה ב-2012 כסף רק לבנקים, לא למדינה. ה-ESM העביר לה 41.33 מיליארד יורו^[10], והתוכנית הסתיימה כעבור כשנה. אבל גם כאן נקבע מי משלם ראשון. לפי הנציבות האירופית, בעלי הבנקים שחולצו נשאו בהפסד, ואחריהם מחזיקי המניות המועדפות (preferentes) והחוב הנחות, שקיבלו תספורת עמוקה ואחר כך המרה למניות. הצעד הזה הקטין את צורכי ההון בכמעט 13 מיליארד יורו^[11].

הבעיה הייתה מי החזיק את המכשירים האלה. רבים מהם נמכרו בסניפים של קופות החיסכון (cajas) ללקוחות פרטיים. לפי Reuters, שציטט את הרגולטור CNMV, לקוחות בנקים החזיקו כ-5.5 מיליארד יורו מהם^[12]. לפי ה-FT, התספורת שהוטלה עליהם הייתה 50% עד 70%^[13]. מחקר משפטי ספרדי כינה את הפרשה "המקרה הגדול ביותר של מכירה פסולה של מוצר פיננסי" במדינה^[14].

ב-2017 ספרד הייתה גם המקום שבו המנגנון החדש הופעל לראשונה. רשות הפירוק האירופית (SRB) קבעה שבנקו פופולר נכשל. בלילה אחד מחקה את כל מניותיו, מחקה ומירה כ-2 מיליארד יורו של אג"ח נחותות, ומכרה את הבנק לסנטנדר ביורו אחד^[15]. המפקידים לא נפגעו. ב-2020 קבעה הרשות שלבעלי המניות והנושים לא מגיע פיצוי^[16].

מאלתור לחוק

שלושת המקרים האלה הם השלבים של אותו תהליך. ביוון הכסף שנלקח היה של מחזיקי אג"ח המדינה. בקפריסין הוא נלקח מהפיקדונות. בספרד הוא נלקח ממי שקנה מוצר "בטוח" בסניף. מאז 2014 כל זה מעוגן בדירקטיבה האירופית לשיקום ופירוק בנקים (BRRD): סדר נשיאה בהפסד שבו בעלי המניות ראשונים, אחריהם אג"ח נחותות, ואחריהם בכירות. הפיקדונות עד 100 אלף יורו מוגנים.

השאלה שנשארה פתוחה היא לא אם המנגנון יופעל שוב, אלא על מי. יוון היא היום הדוגמה שמציגים כהצלחה. המחיר שלה שולם לפני יותר מעשור, בידי מי שהחזיק את האג"ח, את הפיקדון ואת המניה המועדפת.

מקורות: [1] ESM — ההסדר עם המגזר הפרטי ביוון, מרץ 2012 · [2] הבנק המרכזי של אוסטרליה — החלפת החוב היווני, מאי 2012 · [3] בית הדין האירופי לזכויות אדם — Mamatas נגד יוון, 21.7.2016 · [4] BBC — פיקוח ההון ביוון, 28.6.2015 · [5] ABC — פתיחת הבנקים ומגבלת 420 יורו לשבוע, 18.7.2015 · [6] Yale Journal of Financial Crises — חופשת הבנקים ביוון 2015 · [7] הצהרת היורוגרופ על תוכנית ה-ESM ליוון, 14.8.2015 · [8] Bank of Cyprus — סיום הרה-קפיטליזציה, 30.7.2013 · [9] Cyprus Mail — השקת פלטפורמת הפיצוי, 19.6.2025 · [10] ESM — הסיוע לספרד · [11] הנציבות האירופית — סקירת תוכנית ספרד, 2013 · [12] Reuters — סקנדל המכירה הפסולה בספרד, 2013 · [13] Financial Times — התספורת למחזיקי המניות המועדפות · [14] Zunzunegui — המכירה הפסולה של מניות מועדפות בספרד, SSRN · [15] SRB — החלטת הפירוק של בנקו פופולר, 7.6.2017 · [16] SRB — אין פיצוי לבעלי המניות והנושים, 18.3.2020. המידע והמקורות נבדקו ב־6 באוקטובר 2026. *התמונה להמחשה בלבד.

האמור הוא מידע עיתונאי בלבד ואינו ייעוץ השקעות, המלצה או הצעה לרכישה או למכירה של נכס פיננסי כלשהו.