המסלול העוקף של רוסיה עבר דרך הבנקים הרגילים

תחקיר של Financial Times מתאר כיצד רשת התשלומים הרוסית A7 השתמשה בחברות מתווכות ובמסמכים מזויפים כדי להעביר תשלומים בינלאומיים. החידוש בסיפור אינו מערכת בנקאית חלופית: לפי התחקיר, חלק מהכסף עבר דווקא בתוך המערכת הבנקאית הקיימת.

אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה הוגבלו בנקים רוסיים בגישתם לתשתיות תשלומים בינלאומיות. רוסיה נזקקה לדרך לשלם לספקים מחוץ למדינה. A7 הוצגה כמענה לתלות הזאת. בסרטון שפרסם ה־Financial Times בספטמבר 2026, כתב העיתון מסביר שהחברה לא הסתפקה במסילה טכנולוגית חדשה: היא השתמשה בחשבונות של חברות ביניים כדי לסלק חשבונות עבור לקוחות ברוסיה.

המספר, ומאיפה הוא נלקח

לפי תחקיר ה־Financial Times מ־21 בספטמבר 2026, שמסתמך על מאות אלפי קבצים מתוך A7, דרך הרשת עברו יותר מ־6.9 מיליארד דולר במערכת הבנקאות הבינלאומית. בסרטון עצמו הכתב אומר „מיליארדי דולרים”, בלי לנקוב בסכום. הסכום המדויק מופיע בפרסום התחקיר, גם בגרסה שהופצה במדור Financial Times של Financial Post ובדיווח נוסף של PYMNTS. אלה אישושים לפרטי פרסום ה־FT, לא בדיקה חשבונאית עצמאית של הקבצים שהודלפו.

איך זה עבד?

לפי הסבר הכתב, A7 הקימה חברות, השתלטה על חברות או נעזרה בחברות שהסכימו לשתף פעולה. לחשבונותיהן הוכנסו כספים במטבעות שימושיים למסחר בינלאומי, והן שילמו חשבוניות של גורמים רוסיים כלפי ספקים בחו״ל. בסרטון מוזכרות חברות בהונג קונג ובאיחוד האמירויות, לצד חברה הרשומה בכתובת של שירות תיבות דואר בלונדון. כתובת רישום כזאת עשויה לעורר שאלות על פעילותה של חברה; היא אינה הוכחה בפני עצמה לעבירה.

בנק ששאל על עסקה היה אמור לקבל מסמכים המסבירים אותה. כתב ה־FT אומר שבקבצים נמצאו לצד קבלות אמיתיות גם חשבוניות שהוכנו להצגה לבנק בעת בדיקה. זוהי טענת התחקיר על מנגנון זיוף מסמכים — לא קביעה שכל בנק שדרכו עבר תשלום ידע על פעילות A7.

למה זה חשוב למי שמשתמש בבנק?

• סנקציות אינן סגירה הרמטית של צינור: גם כשהגישה הישירה של גוף מוגבלת, חשבון של חברה אחרת עלול לשמש לביצוע תשלום עבורו.
• בדיקת מסמכים היא נקודת תורפה: חשבונית הנראית תקינה יכולה להסתיר מי באמת נהנה מהתשלום.
• השם שעל ההעברה אינו כל הסיפור: תחקיר כזה בוחן את שרשרת המתווכים והנהנים, ולא רק את הצדדים הגלויים בהעברה.

הצד שכמעט לא מציגים

הנרטיב המקובל מתמקד בבניית מערכת תשלומים אלטרנטיבית מול המערב. כאן התמונה מורכבת יותר: לפי ה־FT, מי שביקש לעקוף את ההגבלות ניצל גם את התשתית הישנה — חשבונות בנק, תשלומים חוצי גבולות ומסמכים מסחריים. כלומר, השאלה אינה רק מי מחובר לרשת התשלומים, אלא מי יודע לזהות את בעל העניין מאחורי החברה שמבקשת להעביר כסף.

בסרטון צוין כי בנקים שהוזכרו בתחקיר הדגישו את מחויבותם למניעת הלבנת הון; כמה מן הבנקים שנפגעו יותר מפעילות A7 אמרו שנקטו נגדה צעדים. איננו מסיקים מהופעת שמו של בנק במסמכים כי הוא היה שותף מודע או כי הוכחה הפרת דין מצדו.

מה זה אומר עליי?

הסיפור מדגים מגבלה של מדיניות פיננסית המבוססת על זיהוי מוסדות וכתובות: מסלול הכסף יכול להשתנות מהר יותר מן הרשימה שחוסמת אותו. מי שרוצה להבין אם סנקציות עובדות צריך לבחון גם את איכות הזיהוי של חברות הביניים ואת הפער שבין בעל החשבון למי שהתשלום משרת בפועל.

מקורות: סרטון Financial Times, 22.9.2026 (השמע תומלל); תחקיר FT, 21.9.2026 (האתר חסום לקריאה ישירה; אומתו כותרת, ליד ומספר דרך הגרסה המופצת והדיווח הנוסף); Financial Post, 22.9.2026; PYMNTS, 22.9.2026; OFAC, רישום A7 ו־A7 Agent ברשימת הסנקציות, 14.8.2025.

המידע לצורכי סקירה עיתונאית בלבד. אין באמור ייעוץ השקעות. אין בהצגת תחקיר על תשלומים טענה למודעות או לאחריות פלילית של בנק מסוים. אין בכתבה שיתוף פעולה מסחרי ידוע עם הגופים הנזכרים. תמונת השער היא המחשה, ואינה תיעוד של אירוע, מסמך או מעורבות אישית של מי שמופיע בה.