מזכר בדר: ארבע מדינות מוסלמיות לא חתמו על ברית. הן חתמו על פס ייצור

ביום רביעי, 21 באוקטובר, חתמו בדוחה טורקיה, קטאר, פקיסטן ואינדונזיה על "מזכר בדר". הכותרות מיהרו לקרוא לזה "ברית הגנה", אבל זו לא ברית. זה משהו אחר, ואולי חשוב יותר לטווח הארוך: ארבע מדינות שמחליטות לייצר נשק יחד, במקום לקנות אותו מוכן מהמערב.

מה נחתם

על המזכר חתמו שר ההגנה הטורקי יאשר גולר, סגן ראש ממשלת קטאר והשר לענייני ביטחון שייח' סעוד בן עבד אל-רחמן אאל ת'אני, שר ההגנה הפקיסטני ח'וואג'ה אסיף, וסגן שר ההגנה האינדונזי יוסוף ג'והרי. לצדם חתם גם ראש מנהלת התעשיות הביטחוניות של טורקיה, חלוק גורגון. כך לפי משרד ההגנה הטורקי, שהודעתו צוטטה ברויטרס, ולפי סוכנות הידיעות האינדונזית ANTARA.

לפי ההודעה הטורקית, המזכר נועד לקדם שיתוף פעולה בייצור צבאי, בהכשרה צבאית טכנית ובמחקר ופיתוח, "תוך מינוף יכולות הייצור הייחודיות של כל מדינה". משרד ההגנה הטורקי הדגיש ש"להסכם יש חשיבות כלכלית משמעותית". לפי העיתון הפקיסטני Dawn, המזכר כולל ייצור משותף, העברת טכנולוגיה, מחקר ופיתוח והכשרה, ומדינות ידידותיות נוספות יוכלו להצטרף לפי קריטריונים מוסכמים.

המנגנון פשוט: מועצה ביצועית מזהה פרויקטים, ומועצה אסטרטגית מאשרת אותם וקובעת לוחות זמנים. השם "בדר" פירושו בערבית ירח מלא.

למה זו לא ברית הגנה

ההבדל חשוב. באוגוסט חתמו טורקיה, פקיסטן וסעודיה על הסכם ההגנה המשותפת של מכה, ושם הסעיף המרכזי הוא שהתקפה על אחת מהן היא התקפה על כולן. השבוע הגישה טורקיה את ההסכם הזה לאשרור בפרלמנט. במזכר בדר אין סעיף כזה. אין בו התחייבות להגן אחת על השנייה. יש בו התחייבות לבנות יחד.

ויש עוד הבדל: מזכר הבנות הוא מסגרת, לא חוזה. כרגע אין בו פרויקט ספציפי, תקציב או לוח זמנים. מה שייצא ממנו בפועל ייקבע רק כשהמועצות יתחילו לאשר פרויקטים.

ההיגיון הכלכלי: לא לקנות מהמדף

גורגון הטורקי הסביר את הרעיון במשפט אחד: "שיתוף טכנולוגיה, פיתוח משותף וחיזוק יכולות הייצור המקומיות הם הלב של תעשייה ביטחונית בת קיימא". והוסיף: "כטורקיה, אנחנו מעריכים שותפויות שהולכות מעבר למודל של רכש מהמדף, ושמפתחות את ההון האנושי והתשתית התעשייתית של המדינה עצמה".

במילים אחרות: במקום שקטאר תקנה מערכת שלמה מארה"ב או מאירופה, היא תייצר חלק ממנה בעצמה, עם שותפים. בשידור של אל-ג'זירה תיאר הכתב אוסאמה בן ג'אוויד את זה כמו ייצור מטוס איירבאס, שחלקיו נבנים בכמה מדינות ומורכבים במקום אחד. לפי אל-ג'זירה, קטאר מתכננת להקים מרכז ייצור ביטחוני משלה, וחלק מהציוד ייוצר שם.

ולכל אחת מהמדינות יש משהו להביא. לטורקיה יש את הצבא השני בגודלו בנאט"ו ותעשייה ביטחונית מבוססת. לקטאר יש הון, ולטורקיה יש בה בסיס צבאי. ולפקיסטן ולאינדונזיה יש צבאות גדולים ומפעלים פעילים.

זה לא מתחיל מאפס

חלק מהשיתופים כבר קיימים, והמזכר בעיקר מחבר אותם למסגרת אחת:

• טורקיה ואינדונזיה פיתחו יחד את הטנק הבינוני Kaplan MT, של FNSS הטורקית ו-PT Pindad האינדונזית. הייצור נמשך באינדונזיה.
• טורקיה ופקיסטן משתפות פעולה בבניית ספינות, כולל תוכנית הקורבטות MILGEM. לפי Asia Daily, שתיים מארבע הספינות בתוכנית נבנות באיסטנבול ושתיים במספנת קראצ'י.
• קטאר וטורקיה חתמו כבר באוקטובר 2025 על מזכר דו-צדדי לשיתוף פעולה בתעשייה הביטחונית.

הרקע: המלחמה עם איראן שינתה את החשבון

המזכר נחתם בזמן שהמלחמה של ארה"ב וישראל עם איראן עדיין ברקע, ומדינות המפרץ חוו מקרוב תקיפות של טילים ורחפנים. סגן ראש ממשלת קטאר אמר, לפי אל-ג'זירה, שהשותפות תעזור למדינה להתמודד עם טילים בליסטיים, רחפנים ומתקפות סייבר.

בשידור עלה גם הטיעון הכלכלי שמאחורי זה: יירוט של רחפן זול בטיל יקר הוא משוואה שלא מחזיקה לאורך זמן. "החשבון פשוט לא מסתדר", אמר אחד המגישים, "כשמוציאים מיליונים על מיירט אחד מול רחפן שעולה עשרות אלפי דולרים". הפתרון שהמדינות מחפשות, לפי בן ג'אוויד: מערכות זולות לייצור, קלות לפריסה ומהירות להחלפה, ומיוצרות קרוב לבית.

יש גם סיבה לוגיסטית. עבדאללה אל-עתייבי, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קטאר, אמר באותו שידור שכשהמצרים הימיים הם חלק מהמשוואה, קשה להביא את החלקים שצריך כדי לתחזק את ההגנה. ייצור מקומי ואזורי מקצר את שרשרת האספקה.

מעצמות הביניים בונות לעצמן

אל-עתייבי הציע בשידור מסגרת רחבה יותר: "מעצמות הביניים הן אלה ששומרות על האיזון" מול המעצמות הגדולות. ואותו שבוע מספק עוד דוגמה. יום אחרי החתימה בדוחה, ב-22 באוקטובר, הכריזו ראש ממשלת קנדה מארק קרני ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן באנקרה על שותפות אסטרטגית בין המדינות, שכוללת גם מזכר לשיתוף פעולה בתעשייה הביטחונית.

טורקיה, כך נראה, נמצאת במרכז של כמה מעגלים בבת אחת: חברה בנאט"ו, צד להסכם הגנה משותפת עם סעודיה ופקיסטן, ועכשיו גם ציר של מסגרת ייצור ביטחוני עם קטאר, פקיסטן ואינדונזיה. השאלה הפתוחה היא כמה מזה יהפוך לפס ייצור אמיתי, וכמה יישאר על הנייר.

מקורות: משרד ההגנה הטורקי, הודעה 21.10.2026, דרך Reuters (Arab News, Dawn, The News); ANTARA News, 22.10.2026; Dawn, 22.10.2026; Daily Sabah, 21.10.2026; The Hindu (PTI), 21.10.2026; Asia Daily, 22.10.2026; מנהלת התקשורת של טורקיה (NHK), 22.10.2026; Al Jazeera English, שידור 21.10.2026.

תמונת השער היא המחשה.